אלסקה

אלסקה: החזית הגלובלית / עופר גלמונד שינוי האקלים ברמה הגלובלית מעסיק מאוד את הקהילה המדעית בשנים האחרונות ואף מהווה מוקד לויכוחים סוערים. ישנו בסיס מחקרי מוצק המצביע על עליה במשטר הטמפרטורות הגלובלי לאורך התפתחות התעשייה, ורבים טוענים כי זו הסיבה להתחממות. לעומת זאת, במחקרים רבים עולה הטענה כי הראיות לא יותר מנסיבתיות, וכי ייתכן והתופעה הינה בגדר חלק מהמחזור הטבעי של כדור הארץ. על כל מקרה, התהליכים האלו מראים השפעותיהם במקומות רבים, ובאזור הקטבים הם בולטים במיוחד, משום שכל שינוי קליל בטמפרטורה עשוי לעלות בהשלכות קיצוניות במערכות האקולוגיות. אלסקה ממוקמת בין קוויי הרוחב 51-71 והיא דוגמה טובה אך מצערת לשינויים באקלים. כשבודקים את ההיסטוריה של אלסקה, מגלים כי התיעוד הכתוב הראשון החל עם מקבץ משלחות מחקר שהגיעו לאלסקה והאזור במאה ה-18 ובמאה ה-19. אחת ממטרות המשלחות, ואולי העיקרית שבהן, הייתה מציאת 'המעבר הצפון מערבי', מעבר ימי שיאפשר לאוניות לנוע בין אירופה והחוף המזרחי של יבשת צפון אמריקה, ובין החוף המערבי.

אחד מן החוקרים הידועים שהגיעו לאזור הינו כמובן קפטן ג'ימס קוק ו'יורשו' ג'ורג' ונקובר. שניהם למעשה נאלצו לסגת נוכח כיפת הקרח הארקטית, המהווה שטח ים קפוא ונרחב, שלא אפשר תנועת אוניות. כיפת הקרח, שלמעשה מנעה תנועת אוניות מאז ועד תחילת המאה ה 21, מתכווצת בקיץ ומתרחבת בחורף. לפני מספר שנים הצביעו מודלים אקלימיים על אפשרות של שינוי כה קיצוני, עד כדי צמצום כיפת הקרח לרמה שתאפשר תוך מספר שנים תנועת כלי שייט. למרות התחזיות, גם המדענים הפרנואידים ביותר היו מופתעים כאשר עשתה האוניה המסחרית הראשונה שימוש בנתיב הימי שנפתח בשנת 2009. כששוקלים את ההשלכות לטווח המיידי, לא מדובר בהכרח על חדשות רעות – מדובר בנתיב חדש המאפשר העברת סחורות מהירה בין חופי צפון אמריקה, ומשמעות הדבר היא אפשריות סחר וכלכלה חדשות באזורים שכוחי אל המשוועים לפיתוח ותעסוקה. לעומת זאת, לטווח הארוך מדובר בסימן מדאיג מאוד: נתיב זה יאפשר למינים פולשים לחדור לאזורים שכיפת הקרח הגנה עליהם לפני כן, וכמו כל פיתוח אזורי – סביר להניח שיהיו השלכות שיתבטאו בנזקים אקולוגיים כבדים.


נתיב הסחר החדש כמובן יאפשר נגישות למשאבי טבע ומחצבים שהניחו להם לנפשם עד היום, וכמובן שהדבר גם עשוי לגרום לסכסוכים מדיניים בינלאומיים. אם כל זה לא הספיק לנו כדי להשתכנע, חופה הצפוני של היבשת יהפוך למעשה לגבול חשוף בין קנדה וארה"ב ובין שאר העולם, חזית חדשה שלא הייתה קיימת עד כה. רובד נוסף של השפעות השינויים בטמפרטורות הוא נושא השריפות. הניסיון הישראלי מראה כי אזור חם או יבש במיוחד נוטה להישרף בקלות וכך המרווחים בין שריפה טבעית אחת לבאה מן הסתם יתקצרו. אם כך, אזור לדוגמה שבאופן רגיל התרחשה בו שריפה טבעית אחת למאה שנים, כעת ישתנה ותתרחש בו שריפה טבעית אחת לשבעים או שמונים שנים. נשמע זניח? לכאורה, האמת היא שמדובר בהבדל דרמטי. באלסקה אחד הנפגעים העיקריים הוא אייל הצפון – הקאריבו. הקאריבו משמש את ילידי אלסקה, והוא מהווה מקור מחייה עיקרי עבורם מזה מאות של דורות. הקאריבו הוא חובב חזזיות הגדלות ביערות הטאיגה, בצמידות לעצי האשוח. תנאי הגידול של החזזיות מתאימים רק כשהעץ מגיע לגודל מסוים, העץ מגיע לגודל הזה רק כשהיער בן יותר ממאה שנה – בלי עץ אין חזזית, בלי חזזית אין קאריבו, הבנתם את הרעיון... השינויים באקלים אינם מדלגים על אחת האטרקציות המרכזיות באלסקה – הקרחונים. הקרחון הוא תוצר תהליך של הצטברות שלג וגודלו מן הסתם עומד ביחס ישיר לאיזון שבין הצטברות השלג בחורף ומידת המסת השלגים בקיץ. במקום שהיה עתיר משקעים במהלך החורף, או שהיה בו קיץ קריר מהרגיל, יצטבר שלג שלא נמס בקיץ, וכך יתהווה ויתארך הקרחון במקום. לעומת זאת, מיעוט משקעים בחורף וקיץ חם במיוחד שהמיס את השלגים יביאו לאובדן מסת הקרח, הקרחון יתקצר ובסופו של דבר ייעלם. באלסקה תמצאו אלפי קרחונים, ובשנים האחרונות המדענים וארגונים ירוקים עוקבים אחריהם בקפידה כדי לעמוד על שינויים בגודלם. המסקנות עגומות למדי: למעט מס' קרחונים שגדלו מעט בשנים האחרונות (ואת כל המקרים הללו ניתן להסביר בתנאים מקומיים ייחודיים), כל קרחון שנבדק ונמדד התכווץ באופן משמעותי. אין חשש שהקרחונים יעלמו כליל בשנים הקרובות וגם עוד שנים רבות, אך בנקודות שונות ורבות באלסקה ניתן להבחין בשינויים גם בעין בלתי מזוינת.

אלסקה היא אחד המקומות הפראיים והיפים בעולם, וזה לא עומד להשתנות בקרוב, אך הרגישות האקולוגית הגבוהה בשילוב עם הקרבה לקוטב הצפוני בהחלט יוצרים תהליך מהיר באלסקה שהופך אותה לאבן בוחן משמעותית בנושא שינוי האקלים הגלובלי. בין אם האחריות לשינויים העצומים היא על כתפי האנושות והפליטה האינטנסיבית של גז חממה, ובין אם מדובר בתהליך טבעי – כדאי לכל אחד מאיתנו לשים לב.